“אני יכול לראות את רמת השלווה שלי עולה כשאני נפטר מהציפיות” (הספר הגדול, עמ’ 167).
לפני מספר ימים, וגם הבוקר, קיבלתי החלטה שהתבררה כשגויה.
בראשונה, לא פניתי כלל לכוחי העליון. פשוט החלטתי מתוך פחד וחוסר אונים. שכחתי את הבורא.
בשנייה, זיהיתי פחד, ואז בהחלט פניתי לכוח עליון בתפילת צעד 11 וקיבלתי תשובה. פעלתי לפיה.
והנה מסתבר שטעיתי. קיבלתי החלטה שגויה.
האם הכוח העליון טעה? – לא.
“היות שעדיין איננו מנוסים ורק עכשיו יצרנו מגע שיש בו מודעות עם אלוהים, לא סביר שתהיה לנו השראה כל הזמן” (הספר הגדול, עמ’ 66).
מה שקרה הוא שחשבתי שזה קול האלוהים, ובמקרה הזה שילמתי על הנחה לא מבוססת זו בכל מיני מעשים ורעיונות אבסורדיים.
אלי, אני שוגה במחשבה ובציפייה שתמיד תמיד אעמוד באידאל שבחרתי בו – לעשות את רצונך ולא את רצוני. אני מזהה רצון עצמי, אנוכיות, חוסר כנות, טינה ופחד. אנא, הסר אותם מעליי.
אני מצטערת על מה שעשיתי, ויש לי תשוקה כנה לאפשר לך, בוראי, להנחות אותי למעשים טובים יותר.
אני מאמינה שאתה תסלח לי ושאלמד לקח.
אני מקווה שבהודאתי זו ברבים אני עוזרת לאחרים.
