אי שפיות

“מה שלא תהיה ההגדרה של המילה, אנחנו קוראים לזה פשוט אי שפיות” (הספר הגדול, עמ’ 31). 

עמדו לרשותי שעתיים וחצי שבהן ביקשתי לעזור לאחרים וגם לשחות בבריכה (גם זה למען אחרים). לא שאלתי את הכוח העליון במה להתחיל, לא ביקשתי ממנו לעצב עבורי אידאל שפוי לחלוקת הזמן. 

יצאתי לדרכי עם “מה שבא לי”. איך אני יודעת שכך פעלתי? הרגשתי את הבהילות בפעולותיי, את האובססיביות, את הדאגה שלא אספיק למלא את רצוני. והזמן טס ומתקצר, ואני שואלת את עצמי – מה עכשיו? לאן? מביטה בשעון  ומסרבת להאמין לו. מתווכחת איתו, מרמה אותי בחוסר שפיות. 

לפתע בור בכביש. אני נכנסת לתוכו בלי משים…יוצאת. נורות החיווי מתחילות להבהב…פנצ’ר בגלגל… ירידת אוויר מהירה… 

האם זה אלוהים? כפי שאני מבינה אותו, זה הוא! כן, בהחלט. הוא עוצר אותי מהטרפת, מאי השפיות, עוד רגע אחט”ף על ידי הרצון העצמי שלי (אנוכיות, חוסר כנות, טינה ופחד). כוח עליון מזכיר לי בעל כורחי, שכשאני בבלבול ובספק, נחטפת על ידי פגמיי, עליי לעשות הפסקה, לשבת בשקט ולפנות אליו בתפילות צעד 11,10 במילים אלה: 

אלי, אני חסרת אונים מול הרצון העצמי שלי. 

אני מזהה אנוכיות, חוסר כנות, טינה ופחד. 

אנא, הסר אותם מעליי. 

אנא, הפנה את מחשבותיי לעזרת אחרים. 

אלי, אנא הראה לי דרך נכונה, הענק לי מחשבה אינטואיטיבית, השראה או החלטה נכונה. 

אנא עצב עבורי אידאל שפוי לשעה ורבע שנותרו לי. 

רצונך ייעשה ולא רצוני. 

אז אני עכשיו במוסך. ממתינה לתשובתו, שבוודאי תנחה אותי בדרכי הלאה. כך אלוהים עושה עבורי מה שאין ביכולתי לעשות למען עצמי… בגלל רצון עצמי שפרק עול….