מצחיק איך לפעמים הכוח העליון והיקום עובדים כדי לתת לי סימן כל שהוא.
ביום שישי האחרון הלכתי לפגישה ושמעתי קטע קריאה העוסק בשירות. באותו בוקר קראתי בספר "קולות של החלמה" על שירות, ובשיחה היומית עם המאמנת שלי דיברנו על שירות. מן הסתם אני צריכה לעשות יותר שירות.
כשישבתי להכין סדר יום לפגישת קבוצת הקישור שלי נזכרתי בתקופה שבה שימשתי כיושבת ראש קבוצת הקישור הזו. קיבלתי את התפקיד בחוסר התלהבות אבל בנכונות, ביודעי כי עליי לעשות שירות. כדי לעזור לי בהחלטה דיברתי עם המאמנת שלי וכמובן גם עם הכוח העליון שלי. שמתי את הבעיה ב"קופסת האלוהים" שלי והתפללתי לתשובה אינטואיטיבית. לאחר מכן מצאתי שלוות נפש ומחשבה אינטואיטיבית שאמרה לי שהכול יסתדר לטובה.
בפועל זה עבד הרבה יותר טוב משיכולתי לדמיין לעצמי. התפקיד חיזק את היחסים שלי עם הכוח העליון, עם חברי קבוצת הקישור האחרים, עם נציגי האזור ועם התוכנית שלי בכלל. אני באמת מרגישה מבורכת שיכולתי לעשות את השירות באותה שנה.
בעשותי את השירות הזה, הגעתי להבנה שזה בסדר גמור להיות לא מושלמת, כל עוד אני עושה כמיטב יכולתי ונוקטת בפעולות. למדתי שהחסד שבורכתי בו מאפשר לי להמשיך ולהרעיף את אותו חסד לאחרים ולהאמין שאני עושה כמיטב יכולתי עם הכלים ועם המודעות שיש לי בכל רגע נתון. אמנם היו רגעים שבהם היה עליי להתפלל לסבלנות ולהארה, אבל בתמורה קיבלתי את כל מה שהייתי צריכה: סבלנות, כניעה, נכונות, הכרת תודה, הומור טוב וטוב לב לאחרים ומהם.
בספר "טעימה מלייף ליין" כתב המחבר של הקטע "מסע שלא נגמר": "שירות הוא העיקרון הרוחני של צעד שתים עשרה. עבודת צעד שנים עשר היא אחד הדברים המשמחים ביותר בתוכנית כיום. כשאני יכולה לעשות שירות, לצאת מהריכוז העצמי שלי ולהגיע לפתרון עם חבר אחר שהוא אכלן כפייתי, אני מתקרבת לאלוהים כפי שאני מבינה אותו."
למען האמת, זוהי עבודת צעדים פשוטה. כשאני עובדת את הצעדים עשר, אחד עשר ושתים עשרה כל יום, אני יכולה להישאר באמצע הדרך למשך זמן רב בלי פחד, בלי טינה, בלי לשגות במחשבות על העתיד ובלי להתרפק על העבר.
תודה על השיתוף בניסיון, בכוח ובתקווה שאפשר לי למצוא פתרון באו-איי ובשנים עשר הצעדים.
תורגם באופן חופשי מאתר oalifeline.org
