כשאחד מחבריי באו-איי הציע שאני אדבר על מהו חופש אמיתי בשבילי, גיליתי שאני יכולה לכתוב על כך ספר. לפני או-איי הרגשתי שיש לי חופש אמיתי בעבודה המסודרת והיציבה שלי, בבית החם והאוהב שלי, בחופש לגור היכן שגרתי ועוד…אפילו היום איני יכולה שלא להסכים לכך. והנה אחרי כמעט למעלה מעשור של עבודת שנים עשר הצעדים, אני יכולה להבין שמה שהיה לי אז היה חופש, אבל זה לא היה בהכרח חופש אמיתי.
כיום חופש אמיתי מסתכם אצלי בשתי מילים: שלוות נפש. לא הייתה לי מעולם שלוות נפש כשנהניתי מעבודתי, מביתי וממשפחתי. הייתי מיוסרת מאוד בגופי. הייתי במשקל יתר וחולת סוכרת. ברמה הרגשית איבדתי את הביטחון שלי ואת הכבוד העצמי שלי. השקעתי זמן רב מדיי באובססיה לאוכל בעודי מנסה לשכנע את עצמי ללא הצלחה “שאני כל יכולה” או “למי אכפת בכלל”, תלוי באיזה יום זה היה. הייתי בטוחה שעליי לנסות לשלוט בכל אחד ובכל דבר שבסביבתי. (קשה לי לכתוב את הדברים ולראות כמה תמימה הייתי). ברמה הרוחנית הייתי אי שם בין חוסר תחושה למבוכה. חופש זה היה רחוק מאוד מלהיות חופש אמיתי.
כיום יש לי שלוות נפש המבטאת את החופש האמיתי שלי. נוסף לרשימה המקורית שלי (שהיום לא כוללת את העבודה, כי בינתיים פרשתי לגמלאות), התמונה השתנתה מעבר לחלומות הפרועים ביותר שלי. במישור הגופני – ירדתי הרבה במשקל ואני מרגישה בנוח עם גופי. המראה מאפשרת לזהות איך אני נראית ולא משמשת עוד כאמצעי המראה את הפגמים שלי. זה מספר שנים יש לי בארון בגדים במידה אחת בלבד. הבריאות שלי מעולם לא הייתה טובה יותר, והרופא אמר לי שבדיקות הדם שלי הם בערכים של נערה מתבגרת.
במישור הרגשי – יש לי ביטחון עצמי בריא (אני לא יותר טובה ולא יותר גרועה מהאדם שנמצא לצידי). יש לי טונות של כבוד עצמי משום שאני מקבלת את עצמי כמו שאני. ממצב של עליות וירידות, של הכחשה והתנגדות הגעתי למצב שבו אני יודעת שאני אכלנית יתר כפייתית המוצאת את ההחלמה המתוקה שלי מדי יום, וליום אחד בלבד. אני מקבלת את העובדה שאיני “כל יכולה” אבל זה בסדר, שכן יש לי את שנים עשר הצעדים המדריכים אותי.
במישור הרוחני – יש לי כוח עליון כפי שאני מבינה אותו, ועליו אני נשענת בכל עת. במקום שבו הייתה לי מבוכה יש לי עכשיו אמונה המאפשרת לי להתקדם. אני נמצאת במקום שבו אני יכולה לבקש ולקבל עזרה והדרכה, ואם רק אאפשר זאת – האמונה תסלק את הפחד שלי בכל פעם שאחוש בו.
חופש אמיתי הגיע אליי בהרבה דרכים לא צפויות: ללכת לישון בלי לחשוב על אוכל, ליהנות מתוכנית בטלוויזיה או מטיול בלי להיות אובססיבית לגבי חטיפים, ליהנות מהחגים בלי הפחדים שתוקפים לפני החג ובלי החרטות שאורבות לי אחרי החג, להיות מסוגלת לחיות ולתת לחיות במיוחד עם בני המשפחה והחברים, להיות מסוגלת לשים גבולות בריאים, לדעת מתי להתנצל ולומר שאני מצטערת, לקבל שבחיים יש ימים טובים וימים טובים פחות, שזה אינו מסע של הכול או לא כלום.
חופש אמיתי הוא דבר נפלא.
ג’וייס
תורגם באופן חופשי מאתר oalifeline.org
