תאונה

“אנחנו נמנעים מפעולות תגמול ומוויכוחים…אלוהים יראה לנו כיצד נפתח דעה סובלנית וטובת לב על כל אחד” (הספר הגדול, עמ’ 53).

אני חייבת לשתף אתכן באירוע הזה. לא… לא כדי לפרוק אותו מעליי ולהעמיס אותו עליכן, אלא כדי לנרמל אותו, להפוך אותו לאנושי ולאפשרי. ואז כשאתן תשתפנה אותי בשגיאה או בטעות שעשיתן, אני אהיה מסוגלת לנרמל אותן ולהאזין ללא שיפוטיות וללא ביקורת. זו הכנות שאני לומדת, מאמינה ופועלת על פיה. כך, מפעם לפעם,  אני מכירה את הבורא שבתוכי טוב יותר.  

אתמול בשעת צוהריים נהגתי ממקום למקום והייתי עסוקה במשימות שונות. לפתע סטיתי שמאלה, שמעתי בום והבנתי שפגעתי ברכב. אישה המומה יצאה מהרכב, והשיח בינינו נשמע כך: 

– מה קרה לך? מאיפה באת? 

 -סליחה, אני מצטערת, לא שמתי לב… 

– מאיפה באת תגידי לי? מה, את לא רואה??? 

 -סליחה, אני מצטערת, לא שמתי לב… 

– דווקא היום??? ערב חג??? זה רכב של העבודה!!! 

– סליחה, אני מצטערת, לא שמתי לב…אפצה אותך ככל שיידרש… 

– אבל למה עשית את זה??? את תשלמי לי על כך!!! תחתמי לי שפגעת בי!!! 

– ברור, אכן פגעתי בך, אשלם אם נגרם נזק…הנה אני חותמת ומודה שזו אני שסטיתי מהנתיב… 

תודה לאל על שהנחה אותי להגיב בשלווה, ולא משנה מה היו הטונים שלה. 

תודה לאל שהנחה אותי להודות באחריותי בלי לנסות למצוא בה אשם או להצטדק. 

תודה לאל שהבנתי שתגובתה נובעת מהפתעה, מאכזבה, מפחד, כי לא רצתה במה שקרה. 

תודה לאל שבליבי ממש אהבתי אותה וריחמתי עליה והשבתי בשקט לכל בקשותיה. 

לבסוף נפרדנו כידידות… באמת. איחלנו זו לזו שנה טובה וגמר חתימה טובה. 

בחלוף השעות אלוהים הטוב והשפוי סידר את מחשבותיי: הבטתי בצילומי הרכבים שנפגעו  והבנתי שאין סיכוי שהפגיעה שהראתה לי ברכבה נעשתה על ידי. לא במיקום ולא בצורה. 

ביקשתי מאלוהים שיעצב עבורי אידיאל שפוי, והוא נתן לי כוח לכתוב לה: “אכן פגעתי בך ועל כך אני מצטערת מעמקי נשמתי. אפצה אותך על פגיעות שפגעתי. אני מבינה שעליי לעשות חשבון נפש לגבי הנהיגה שלי. עם זאת אני מבקשת שתהיה כנות בינינו. לא נראה לי שהפגיעה המצולמת היא ממני”. 

ובחסד אלוהים אני מקבלת תשובה ידידותית, נעימה, שפויה: “אכן, לא אחייב אותך על מה שלא ממך. הרכב נשרט קלות. אטפל בכך בעצמי. בשורות טובות”. 

חברותיי, הנס הגדול היותר שקרה הוא שלא הסתרתי, שלא התביישתי, שלא התייסרתי, שלא פחדתי לשתף במקרה כפי שהייתי נוהגת עד לפני 4 שנים. 

כיום לקחתי אחריות,  עשיתי צעד 9 וזהו, תם ונשלם!  

אהבת את המאמר?

שתפו בפייסבוק

מאמרים נוספים שאולי יעניינו אותך

קולות של תקווה

אי שפיות

קולות של תקווה

צעד 5

קולות של תקווה

שירות מכל מקום בו אמצא

הכלים של או איי

תפילת השלווה

אלי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם,

דילוג לתוכן